<h1>פסקי שכל טוב הלכ' האיסורין של גוים סימן ד'</h1>
<h2>דף כט:</h2>
אלו דברים של גוים אסורים ואיסורן איסור הנאה, היין והחומץ של גוים שהיה מתחילתו יין. יין מנין דכתיב [דברים ל"ב] אשר חלב זבחמו יאכלו ישתו יין נסיכם, מה זבחי מתים אסורים בהנאה וכו' ויצמד ישראל לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, אף יין של גוים אסור בהנאה. וכן חומץ של גוים אע"פ שהחמיץ לא פקע איסורו ממנו. וכן יין מבושל שלהם.
<h2>דף לא.</h2>
דאמר רב (אשי) [אסי] א"ר יוחנן משום רבי יהודה בן בתירא [שלשה יינות] הן, יין נסך אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית מפני שהוא תקרובת של ע"ז. סתם יינו של גוי אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית. המפקיד יינו אצל גוי וייחד לו קרן זוית, אסור בשתייה ומותר בהנאה. אבל אם המפתח מן הבית והחותם ביד ישראל רבי אליעזר מתיר בשתייה וכל שכן בהנאה מפני שהחותמות ביד ישראל ולא מצי לזיופיה, וחכמים אוסרים מפני שהוא בביתו של גוי ומצי לזיופיה והלכה כרבי אליעזר.
<h2>דף לב:</h2>
בשר הנכנס לע"ז מותר בהנאה, והיוצא אסור מפני שהוא זבחי מתים, דאי אפשר דליכא תערובת ע"ז.
<h2>דף לה.</h2>
וגבינות שלהם אסורות באכילה ומותרות בהנאה. ומפני מה אסורה באכילה אמר שמואל מפני שמעמידין [אותה] בעור קיבת נבילה. ולא מיבעיא עור הקיבה, אלא אף הקיבה עצמה אסורה דתנן קיבת שחוטה שחיטת נכרי היא וטריפה. ורב מילכיא אמר אדא בר אהבה אמר רב מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר. תנן רבי [אליעזר] אומר המעמיד בשרף הערלה אסור מפני שהוא פרי. תניא א"ר יהושע אני שמעתי המעמיד בשרף העלין ובשרף העיקרים מותר, בשרף הפגין אסור מפני שהוא פרי ופעמים הגוים מעמידין בו.
